<h1>סמ"ק מצוריך סימן קי"ב</h1>
<h2>דף טז:</h2>
להוכיח את עמיתו דכתיב [ויקרא י"ט] הוכח תוכיח את עמיתך. ואמרו רבותינו [ערכין ט"ז] הרואה את חבירו עובר על דברי תורה או שוגג או מזיד וספק לו אם יקבל תוכחתו אפילו הכי חייב להוכיחו ואם לא הוכיחו נענש כמוהם, אך אם ברור לו שלא יקבל והחוטא שוגג על זה אמרו חכמים [ביצה ל'] מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, ואם החוטא מזיד וברור למוכיח שלא יקבל אינו נענש כמותו אך הוא עובר על מצות הוכח תוכיח עד שינזוף בו החוטא ואפילו ק' פעמים צריך להוכיחו, ואם נזף אסור להוכיחו מכאן ואילך שנאמר [משלי ט'] אל תוכח לץ פן ישנאך, ואפילו תלמיד לרב, ובעבירות שבסתר צריך להוכיחו בסתר ובנחת כדי שיקבל ממנוא) ובעבירות גלויות צריך להוכיחו מיד שלא יתחלל שם שמים. א)0ולא יוכיחנו ברבים פן ילבין פניו דכתיב [ויקרא י"ט] לא תשא עליו חטא אמר ר' טרפון [ערכין ט"ז] תמיהני אם יש בדור הזה שיכול להוכיח שלא יהא בו שום דופי שאם אומר לו טול קיסם בין שיניך יכול להשיב ולומר לו טול קורה מבין עיניך לפי שאין אדם בדור הזה בלי דופי אמר רבי אלעזר תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח כראוי שלא ישא עליו חטא על ידי לבון פנים, וטובה הוכחה לשמה מענוה שלא לשמה כי הא דאמר ליה רב חייא בר רב לשמואל [שם] קמצער ליה רב הונא קבל עליו רב הונא דתו לא מצער ליה ולא רצה לומר לפני רבו דעל שלא כהוגן צערו בתר דנפק אמר ליה היכי עבד קמאי אמר ליה אמאי לא אמרת ליה באפיה אמר ליה חס לי דליכסיף זרעיה דרב על ידי וזוהי ענוה שלא לשמה שלא הניח אלא מפני כבודו דרב, ע"כ מצאתי בפרק יש בערכין [שם].
